הדבר היחיד שמונע מאיתנו מלהגיע לגבולות האפשרויות שלנו הוא המחשבות שלנו. אנחנו האויבים הגרועים ביותר שלנו.
בדרך כלל תהליך הצמיחה האישית מיוצג בהשאלה כמו טיפוס איטי במדרגות, צעד אחר צעד. למעשה, הוא מורכב קפיצות והוא יותר כמו לקפוץ בין קומות על טרמפולינה. בחיי, קפיצות כאלה נובעות משינויים בתדמית החשיבה עצמה: אני מביט לאחור ומבין את כל התמונה כולה, משנה את גישתי למשהו. אגב, רגעים כאלה קורים לעתים רחוקות, הם מפוזרים בזמן.
על מנת להתמודד עם זרימת המידע והגירויים החיצוניים הנופלים על המוח שלנו, אנו מתחילים לחשוב באופן לא סטריאוטיפי ולהשתמש בשיטות היוריסטיות ואינטואיטיביות לפתרון בעיות.
הסופר Ash קרא את ההיאוריסטיות עם שביל אופניים למוח, מה שמאפשר לו לעבוד ללא תמרון בין מכוניות ללא הסיכון להיפגע. למרבה הצער, רוב ההחלטות שאנחנו חושבים שאנחנו לוקחים באופן מלא בכוונה, למעשה, נלקחים באופן לא מודע.
הבעיה הגדולה היא שאנחנו חושבים על פי דפוסי ההוריסטי, מול בחירה חשובה. אמנם במצב זה, להיפך, יש צורך לחשוב עמוק.
הדפוסים ההוריסטיים המזיקים ביותר הם עיוותים קוגניטיביים שמונעים מאיתנו לראות את הדרך לשינוי. הם משנים את התפיסה שלנו את המציאות ודוחפים אותנו לטפס ארוך במדרגות כאשר אנחנו צריכים קרש קפיצה. אנו מציעים לך רשימה של חמישה עיוותים קוגניטיביים אשר להרוג את הנחישות שלך. להתגבר עליהם הוא הצעד הראשון לשנות.
1. הטיה אישור
רק בעולם אידיאלי, כל המחשבות שלנו הן רציונליות, הגיוניות ולא משוחדות. למעשה, רובנו מאמינים במה שהם רוצים להאמין.
אפשר לקרוא לזה עקשנות, אבל לפסיכולוגים יש מונח אחר לתופעה זו – “פסק דין של אישור”. זוהי נטייה לחפש ולפרש מידע באופן שיאשר את הרעיון הקרוב אליך.
תן לנו לתת דוגמה. בשנות ה -60 ניהל ד”ר פיטר וויסון ניסוי שבו הוצגו לנושאים שלושה מספרים וביקשו לנחש את הכלל הידוע לניסויים ולהסביר את הרצף הזה. אלה היו המספרים 2, 4, 6, כך שהנבדקים הציעו לעתים קרובות את הכלל “כל מספר הבא גדל בשתיים”. כדי לאשר את הכלל, הם הציעו רצף משלהם של מספרים, למשל 6, 8, 10 או 31, 33, 35. זה נראה נכון?
לא ממש. רק אחד מחמשת חזירים הניח את הכלל האמיתי: שלושה מספרים כדי להגדיל את הערכים שלהם. בדרך כלל הביעו הסטודנטים של וייסון רעיון מוטעה (בכל פעם הוסיפו שניים), ולאחר מכן ניהלו חיפושים רק בכיוון זה כדי לקבל ראיות המאשרות את ההנחה שלהם.
למרות הפשטות לכאורה, הניסוי של וויסון אומר הרבה על הטבע האנושי: אנחנו נוטים לחפש רק מידע המאשר את האמונות שלנו, לא את זה שמפריך אותם.
הטיה של אישור הוא טבוע בכל, כולל רופאים, פוליטיקאים, אנשי מקצוע יצירתיים ויזמים, גם כאשר מחיר השגיאה הוא גבוה במיוחד. במקום לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים ולמה (זו השאלה החשובה ביותר), לעתים קרובות אנו נופלים לתוך דעות קדומות ומסתמכים יותר מדי על השיפוט הראשוני.
2. השפעת העוגן
הפתרון הראשון הוא לא תמיד הכי טוב, אבל המוח שלנו נדבק המידע הראשוני, כי ממש לוקח את החזקה בנו.
השפעת העוגן, או ההשפעה המחייבת, היא הנטייה להעריך את הרושם הראשוני (מידע עוגן) בעת קבלת ההחלטה. זה מתבטא בבירור בהערכת ערכים מספריים: האומדן נוטה לכיוון הקירוב הראשוני. במילים פשוטות, אנחנו תמיד חושבים על משהו, לא אובייקטיבי.
מחקרים מראים כי ההשפעה של העוגן יכול להסביר משהו, החל מהסיבה מדוע אתה לא מקבל את הגידול הרצוי בשכר (אם אתה מבקש תחילה יותר, אז הדמות הסופית תהיה גבוהה, ולהיפך), ולסיים עם למה אתה מאמין סטריאוטיפים על האנשים שאתם רואים בפעם הראשונה בחייכם.
מחקר של פסיכולוגים Mussweiler ו Strack, אשר הוכיח כי אפקט תיקון עובד גם במקרה של דמויות בלתי מתקבל על הדעת בהתחלה, הוא מעיד. המשתתפים בניסוי שלהם, מחולק לשתי קבוצות, הם הציעו לענות על השאלה, כמה שנים היה מהטמה גנדי, כאשר הוא מת. ובתחילה שאל עוגנים כל קבוצה שאלה נוספת. ראשית: “הוא מת לפני גיל תשע או אחרי?” והשני: “זה קרה לפני שהוא הגיע ל -140 שנה או אחרי?”. כתוצאה מכך, הקבוצה הראשונה הציעה כי גנדי מת בגיל 50, והשני – בגיל 67 (למעשה, הוא נפטר בגיל 87 שנים).
שאלת עוגן עם המספר 9 אילצה את הקבוצה הראשונה לנקוב במספר קטן בהרבה מהקבוצה השנייה, שנדחפה מהמספר המוערך יתר על המידה.
חשוב מאוד להיות מודעים לחשיבות של המידע הראשוני (לפחות סביר או לא) לפני קבלת החלטה סופית. אחרי הכל, את המידע הראשון שאנו לומדים על משהו ישפיע על האופן שבו אנו מתייחסים אליו בעתיד.
3. השפעת ההצטרפות לרוב
הבחירה של הרוב משפיעה ישירות על החשיבה שלנו, גם אם היא סותרת את האמונות האישיות שלנו. אפקט זה ידוע בשם עדר אינסטינקט. בטח שמעת אמרות כמו “במנזר זר עם האמנה שלהם לא ללכת” או “ברומא, להתנהג כמו הרומית” – זה בדיוק את ההשפעה של ההצטרפות.
עיוות זה יכול להוביל אותנו לא לקבל את ההחלטות הטובות ביותר (למשל, ללכת לסרט רע, אבל פופולרי או לאכול במוסד מפוקפק). ובמקרה הגרוע ביותר הוא מוביל לחשיבה קבוצתית.
חשיבה קבוצתית היא תופעה המתעוררת בקבוצת אנשים, שבמסגרתה הקונפורמיזם או השאיפה להרמוניה חברתית מובילה לדיכוי כל הדעות החלופיות.
כתוצאה מכך, הקבוצה מבודדת עצמה מהשפעה חיצונית. פתאום, התבדלות בעמדות הופכת מסוכנת, ואנחנו מתחילים להיות עצמנו צנזורים. ובסופו של דבר אנו מאבדים את ייחודנו ואת עצמאות המחשבה שלנו.
4. שגיאת הניצול
לעתים קרובות אנו נופלים לקיצוניות אחת נוספת: אנו מתמקדים אך ורק בסיפורים של אנשים שהצליחו. אנחנו בהשראת ההצלחות של מייקל ג’ורדן, לא קוואמה בראון (קוואמה בראון) או ג’ונתן בנדר (ג’ונתן בנדר). אנו משבחים את סטיב ג’ובס ושוכחים את גארי קילדל (גארי קילדל).
הבעיה עם השפעה זו היא כי אנו מתמקדים 0.0001% של אנשים מצליחים, ולא על רוב. זה מוביל להערכה חד צדדית של המצב.
לדוגמה, אנו עשויים לחשוב כי קל להיות יזם, כי רק אנשים להצליח הם משחררים ספרים על העסק שלהם. אבל אנחנו לא יודעים שום דבר על אלה שנכשלו. אולי בגלל זה כל מיני גורואים מקוונים ומומחים הפכו כל כך פופולרי, כי הם מבטיחים לפתוח “הדרך היחידה להצלחה”. אתה רק צריך לזכור כי הנתיב שפעלו פעם לא בהכרח להוביל אותך לאותה תוצאה.
5. אי קבלת הפסד
אחרי שעשינו בחירה וללכת בדרך שלנו, עיוותים קוגניטיביים אחרים נכנסים לפעולה. כנראה הגרוע שבהם הוא דחייה של אובדן, או את ההשפעה של הבעלות.
ההשפעה של קבלת האובדן זכתה לפופולריות של הפסיכולוגים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, שמצאו כי אנו מעדיפים להימנע אפילו מפגיעה קטנה, במקום להתמקד בהטבות שאנו יכולים לקבל.
פחד מאובדן קטן יכול לשמור על אדם מלהשתתף במשחק, גם אם לנצח מדהים הוא אפשרי. כהנמן וטברסקי ניהלו ניסוי עם הספל הרגיל ביותר. אנשים שלא היה להם את זה היו מוכנים לשלם על 3.30 $ עבור אותו, ומי היה לו, להיפרד ממנו רק 7 $.
תחשוב על האפקט הזה יכול להשפיע עליך, אם אתה יזם מתחיל. האם אתה חושש לחשוב מחוץ לקופסה בגלל הפחד לאבד משהו? האם הפחד עולה על מה שאתה יכול לקנות?
אז, יש בעיה. איפה הפתרון?
כל העיוותים הקוגניטיביים מאוחדים על ידי דבר אחד: הם מופיעים בגלל חוסר נכונות לקחת צעד לאחור ולהסתכל על התמונה כולה.
אנחנו מעדיפים לעבוד עם משהו מוכר ולא רוצים לחפש שגיאות בתכניות שלנו. לחשיבה חיובית יש יתרונות. אבל, אם החלטות חשובות נלקחים בעיוורון, אין זה סביר כי תוכל לעשות את הבחירה הטובה ביותר האפשרית.
לפני קבלת החלטה רצינית, ודא כי אתה לא קורבן של עיוותים קוגניטיביים. לשם כך, צעד אחורה ושאל את עצמך:
- למה אתה חושב שאתה צריך לעשות את זה?
- האם יש נגדך דעה נגדך? האם הם עשירים?
- מי משפיע על האמונות שלך?
- האם אתה מבין את דעתם של אנשים אחרים, כי אתה באמת מאמין בו?
- מה תאבד אם תתקבל החלטה כזאת? ומה תרוויח?
יש ממש מאות עיוותים קוגניטיביים שונים, ובלעדיהם המוח שלנו פשוט לא יכול לתפקד. אבל, אם אתה לא מנתח למה אתה חושב ככה, ולא אחרת, זה קל ליפול לתוך תבנית לחשוב ולשכוח איך לחשוב על עצמך.
צמיחה אישית היא לא קלה. זו עבודה קשה להקדיש לעצמך. אל תתנו את העתיד שלך לסבול רק בגלל שאתה לא חושב – זה קל יותר.
